חובות הנהג לאחר תאונת דרכים עם נפגעים

חובות הנהג לאחר תאונת דרכים עם נפגעים

רבים מן הנהגים המעורבים בתאונת דרכים, נבהלים מעצם התאונה, מקרות הנזק ו/או מהאפשרות שיואשמו בדין כתוצאה מהתאונה כאמור. על כן, חשוב מאוד להביט על התמונה בכללותה, ולהבין את מדיניות בתי המשפט והחוק אשר חלים במקרים כגון אלו.לעיתים דווקא מקנן בנו האינסטיקט הטבעי והדילמה של האם כדאי להגיש עזרה, או שמא אולי כדאי להתרחק מן האירוע?

תחילה ועל מנת להבין את המסגרת בה אנו נמצאים, יש להבין כי קיים חוק בבסיס כל האמור, ואשר נקרא  'לא תעמוד על דם רעך'. חוק זה קובע באופן מפורש, כי אין זה משנה אם הנהג הוא זה שגרם לתאונה או היה מעורב בה [הערת אגב: גם מי אשר היה עד ונכח בקרות התאונה] עליו להזעיק ו/או להגיש עזרה לנפגעים הנמצאים בזירת התאונה, והכל כמובן גם תלוי במצבו הרפואי, הגופני והפיזי באותה עת.

באשר למהות העבירות הנוגעות לתאונות דרכים, נפריד בין שתים מהוראות החוק המרכזיות לענייננו:
      

תקנה 144 – במקרה של תאונת דרכים, שתוצאתה פגיעה בגוף או הריגה, נוהג המעורב בתאונה מחויב לפעול על פי הוראות החוק.

סעיף 64א- הפקרה אחרי פגיעה – נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה

ההוכחה הנדרשת בשני הסעיפים – על התביעה להוכיח, כי בנסיבות המקרה הנאשם היה צריך להיות מודע לכך שהיה מעורב בתאונת דרכים, ושידע או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם.

העונש – על פי תקנה 144 יכול להגיע למאסר של שנתיים ופסילת רשיון  (להלן:"הסעיף המקל").

אך אם נהג מואשם בסעיף 64א לחוק, העונש יכול להגיע גם ל-9 שנות מאסר ופסילת רשיון ממושכת (להלן:"הסעיף המחמיר").

מה מפריד בין העבירות: בבסיסה של כל אחת מן העבירות עומדת מטרה אחת – קביעת נסיבות התאונה. בעבירה מסוג הסעיף המחמיר, עולה אופי של נסיון להתחמק מן העבירה. המקרה ה"קלאסי" הינו כאשר נהג נס ממקום התאונה, אינו קורא לשירותי ההצלה, ומרחיק עצמו מן העבירה ככל האפשר.

בהקשר לכך, מקרה שנידון בפסיקה דיבר על נהגת אשר בשעת לילה מאוחרת, חשה במכה ברכבה, חששה לעצור ורק בהגיעה לביתה הבחינה בכתמי דם על רכבה, ומייד שבה למקום התאונה שם מצאה את גופת קורבן התאונה, ומיד פונה למשטרה, לכאורה התנהגות אנושית ומופתית, אך בית המשפט העליון בחר דווקא שלא להתחשב בנסיבות הנהגת, והרשיע אותה בסעיף המחמיר, תוך שהוא מתחשב בנסיבות אך ורק לעניין שנות המאסר אותן גזר על הנאשמת.

אולם, ישנה גם פסיקה מקלה, לדוגמא, נהג, אשר היה מעורב בתאונה דרכים עם נפגעים, עצר את רכבו, אך לא הגיש עזרה ולא מסר את פרטיו, הואשם בעבירה המקלה דווקא, וזאת בשל נסיבותיו המקילות ופגיעה מינורית בנפגע.

חשוב לזכור, כי אם חזר הנהג למקום האירוע, אך לא הושיט עזרה או ירד מן האוטו לברור קרות הנזק ולא נשאר עד להופעת שירותי ההצלה יכולה להחשב כהפקרות.

בית המשפט בבואו להרשיע את הנאשם, נותן משקל משמעותי גם לתוצאות התאונה ומידת הפגיעה בקורבן התאונה.

עורך דין לתעבורה, אשר מייצג נאשם שהיה מעורב בתאונת דרכים עם נפגעים, כחלק מטענות ההגנה, יבדוק את היסוד הנפשי המיוחס לכל עבירה.

ככל הנראה, הסעיף המקל נועד לחייב אדם בהושטת עזרה במהירות המירבית ולמנוע ממנו את אפשרות העלמת ראיות מזירת התאונה, בעוד הסעיף המחמיר נועד למנוע התנהגות פסולה ובכן, כיצד על נהג לפעול בכל מקרה של תאונת דרכים בה נפגע או נהרג אדם:

1. עליו לעצור מייד את רכבו ולא להזיזו אלא באישור שוטר או בעת הצורך.

2. עליו להגיש עזרה ככל שביכולתו על פי הכשרתו.

3. להזעיק את שירותי ההצלה, לדאוג למניעת כל נזק נוסף לנפגע.

4. להמתין ליד הנפגע עד הגעתם של שירותי ההצלה.

5. באין אפשרות ידאג בעצמו להעברתו לרכב המתאים.

6. למסור לשוטר ולבעל עניין את פרטיו.

7. להודיע למשטרה על קרות התאונה ונסיבותיה.

בכל מקרה של מעורבות בתאונת דרכים, מתן העזרה חשוב מאין כמוהו. לא רק שבמקרה שבו מורשע נהג בתאונה, הוא לא יואשם בסעיפי החוק הנזכרים מעלה, ולא יהיה חשוף לעונשים כאמור, אלא ובעיקר שהינו יכול להציל חיי אדם. סעו בזהירות.

האמור לעיל אינו מהווה חו“ד משפטית ו/ או תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה יש להוועץ עם עורך דין  לתעבורה

ליצירת קשר ללא התחייבות חייג: 0544-629-639
דנה דוד – עורך דין לתעבורה , משרד עורכי דין זגדון דוד